<h1>שבלי הלקט הלכ' שמחות סימן י"ט</h1>
<h2>דף קלה:</h2>
גרסינן בפרק ר' אליעזר אומר אם לא הביא כלי. בריה דרב דימי בר יוסף איתיליד ליה ההוא ינוקא שכיב ליה בגו תלתין יומין יתיב וקא מתאבל עליה אמר ליה אבוה צודנייתא בעית למיכל אמר ליה קים לי בגוויה שכלו לו חדשיו. שמעינן מהכא דתינוק שנפטר בתוך שלשים יום ללידתו וקים ליה שכלו לו חדשיו דיצא מכלל נפל צריך לנהוג אבלות עליו דקיי"ל כרבן שמעון בן גמליאל דאמר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל ואם מת ביום שלשים ולא קים ליה ביה שכלו לו חדשיו כיום שלפני שלשים דמי ואינו צריך לישב עליו באבלות מכל מקום במקומנו לא נהגו לנהוג אבלות בפחות מבן שנה ולא ידעתי למה נהגו זה המנהג שהרי כל דיני אבילות עליו ואסור בתשמיש המטה כל שבעה ובגיהוץ ותספורת כל שלשים. וכהן אינו מטמא בקרוביו הנפלים דהא אין נוהגין עליהן אבלות. מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל עבד שהיתה הורתו ולידתו בלא קדושה ונתגייר הוא ואמו ומתה אמו צריך לנהוג אבילות על אמו אי לא. כך דעתי נוטה דלא צריך דעבד ושפחה אין להם ייחס דכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. ותניא אין מקבלין תנחומין על העבדים אלמא אבילות נמי לית להו ובשם רבינו תם ז"ל מצאתי אשה שהמירה דתה לעבודת כוכבים ובנה קטן עמה או שנגנב ונאנס להמיר דתו לעבודת כוכבים ומת אין משמרין עליו אבלות וכן פי' הרב ש"ם [ר"ת שלמה מטרני] ז"ל ובשם ר' יצחק בר שמואל ז"ל מצאתי קטן בן שנה או בן שנתים שהמיר דתו לעבודת כוכבים עם אמו ומת אומר ר' שהיה נראה שמתאבלין עליו דודאי גדול אין מתאבלין עליו כדאמרינן בסנהדרין בפרק נגמר הדין ולא היו מתאבלין ואמרינן בגמרא באבוד רשעים רינה אבל קטן שהוציאוהו מן הדת מה מעלה ומה מוריד והוה ליה כאילו לא המיר דתו ורבינו יעקב אומר כי אין מתאבלין עליו ומייתי ראיה מדמייתי בתוספתא קטני עיר הנדחת שהודחו עמה ר' אליעזר אומר נהרגין וחכמים אומרים אין נהרגין ומדלר' אליעזר נהרגין סברא היא דלרבנן אין מתאבלין עליהן. ולאו ראיה כי מה ענין הודחו ללא הודחו דהתם מיירי שגדולים קצת ועובדין ע"ז אבל קטן שלא עבדה כלל ואינו יודע בין ימינו לשמאלו הוי כשאר ישראל ועוד דחומרא דעיר הנדחת לא שייכא לשאר מקומות דבהנהו הוה מודה ר' אליעזר דאין קטן נהרג אלא חומרא דעיר הנדחת שאני. ועוד היה רבינו נותן טעם לדבריו כי הן שמחים במיתתו יותר מחייו. מיהו אומר ר' כי אם מטעם זה לא יתאבלו עליו קודם שהובא לדת עבודת כוכבים מאחר שהוא בידם ואין יכולין עוד להביאו ולהוציאו מידם ושם אין סברא שלא יתאבלו. ועוד כי לא מצינו להניח אבילות בשביל זה לדון אותו על סופו אך אומר רבינו יעקב כי מנהג הוא שלא להתאבל עליהן אך ששים ושמחים נזכה לאכול מחים ולראות מעשה כוס פרחים. תניא באבל רבתי המחותך והמסורס והנפלים ובן שמונה חי ובן תשעה מת אין מתעסקין עמהם לכל דבר.
